ישמח משה
בהקדם לפרש הפסוק (שיר השירים א א-ד) שיר השירים אשר לשלמה, (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, (שיר השירים א ג) לריח שמנך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, עד כאן. והנ"ל בזה דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ב' פרק ט"ו) כתב לפרש הפסוקים (תהלים לו ח-יא) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, (תהלים לו יא) משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב. כי הרמב"ם כתב בספר המורה (חלק א' פרק מ"ג) דכנף, הוא שם משותף, ואחד מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם. ועל פי זה פירש ולא יגלה כנף אביו (דברים כג א), היינו סתר אביו. וכן ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), היינו פי' סתרך על אמתך. ועל פי זה פירש כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית', כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), היינו תחת סתרו. פירוש לפירושו שהוא יהיה סתרך, כמו שנאמר (תהלים לב ז) אתה סתר לי וגומר. ועל פי זה פירש העקרים מה יקר חסדך וגו', כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלמות בלתי בעל תכלית קיימים בלתי משתנים, ואינם ממין שלמות מן השלמות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם. וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית, אי אפשר שתושג מדרגתו, אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא, שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית', הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות. וזהו אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך וגו'. רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם, כמו שנאמר למשה (שמות לג כג) וראית את אחורי. ולמה נקראים דשן ביתך, שעל זה נאמר על משה (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ואמר שמהשגה זו יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבלתי בעל תכלית אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן אתה תשקם ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד. ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה, מצד שהתארים והשלמות הם נצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים. גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפילו השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו, אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.
פרי צדיק
בזה"ק (במדבר קי"ז ב) באחד לחודש השני בשנה השנית כלא חד והאי איקרי חודש זיו רמז להאי ירחא ושתא דנהיר לסיהרא דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו וכו, ונראה דהמכוון כמו שאמרנו שבשנה הראשונה כשנאמר החודש הזה לכם עדיין לא נקרא ישראל כנסת ישראל, שהיה עוד קודם המכה עשירית שלא נשלמו עדיין בכל העשר מדות ורק למשה ואהרן נאמר החודש הזה לכם ראש חדשים והוא (כמש"א כ"פ) שנקרא ר"ח מפני שהוא ראש של החודש דבתר רישא גופא אזיל (עירובין מא.) והיינו שכלול בו כל קדושת החודש, וניסן ראש חדשים שכולל קדושת כל החדשים, ואז בשנה ראשונה לא הופיע ר"ח בכל החדשים עוד כאמור. רק בשנה השנית דאז ניסן שהוא כנגד אברהם שהיה התחלת האור (כמ"ש בב"ר פ"ב) יהי אור זה אברהם וכן כל האבות זיותני עולם שמאירים לעולם ואז נהיר לסיהרא, וז"ש דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו שתכלית העולם להיות מלכות שמים ניכרת ע"י אומה הישראלית שמקבלין עול מלכותו ית' וזה נקרא עולם. וזהו עולם חסד יבנה שנברא באברהם כמ"ש (ב"ר פ' י"ב) בהבראם באברהם, ואמר אחר כך בזוהר הקדוש (שם סע"ב) לחדש השני דאיהו זיווא דברכאן דעלמא כו' וע"ד איקרי חודש זיו דזיוא דכלא נפיק מיני' וע"ד כ' יברכך ה' מציון וכלא חד מלה כו'. נראה מזה"ק שמ"ש בס' יצירה המליך אות ו' וכו' ואייר בשנה היינו ו' זעירא ו' המילוי שהוא מדת יוסף, יוס"ף בגי' ציו"ן והוא זיוא דברכאן שכן יעקב אבינו אמר לו בך יברך ישראל ונאמר בברכתו ו' לשונות של ברכה ואמר תהיין לראש יוסף, וז"ש כי שם ציוה ה' את הברכה וגו', ויוסף נקרא יפה תיאר שהיה לו גוף נקי ונק' זיו, והביא אחר כך בזוהר הקדוש (קיח א') פסוק כטל חרמון שיורד על ההרי ציון וגו' והיינו מטלא דעתיקא, שההמשכה מכ"ע למדת מלכות היא ע"י יוסף, והיינו טל תורה שבעל פה שהוא מאור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה (כמ"ש בתנחו' נח ג. וכ' אור זרוע לצדיק שלזכות לאור הראשון צריך להיות מדת צדיק, וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קסו ב) האי אור זרע לי' קוב"ה כו' ועבד לי' שורין ע"י דהאי צדיק דאיהו גננא דגינתא כו', ואמר ודא הוא נהירו דעלמא דכ' מציון מכלל יופי וגו' והיינו מדת יוסף שנקרא יפ"ת והוא מכלל יופיו של עולם, ואמר הופיע נהיר כד"א הופיע מהר פארן, והיינו דשם נאמר מקודם וזרח משעיר שהוא אור החמה שנקרא זריחה כמש"נ וזרח השמש ואו"ה מונין לשמש, וכ' הופיע מהר פארן דבני ישמעאל מונין ללבנה (כמ"ש זח"ג רפא ב'), וזה נקרא הופיע זיו החמה האור ולא השמש ממש, ומייתי מינה דהופיע הוא זיו השמש. ומסיק כדין הוא שלמא דכלא שלמא דעילא ותתא הה"ד יהי' שלום בחילך וגו', דיוסף מדתו שלום (כמ"ש בזח"א קצז ב' ונת' קדושים מי"א) ויוסף גם כן ו' המחבר שמים וארץ, ו' הכולל כל האבות, וה' מדת מלכות כנסת ישראל סיהרא דמקבלא משמשא (כמש"נ לעיל מ"ג). וז"ש בהג"ה רח"ו עמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב יא ב) דלא אשתמודע משה בזהרא עלאה עד ג' ירחים וכ' רח"ו כי ניסן אייר סיון הם חג"ת וניסן חסד שאז היה יציאת מצרים שהיה רק מחסד הש"י ויציאת מצרים היה בזכות אברהם ולו נאמר הגלות והגאולה, ותפארת סיון שאז היה מתן תורה וכמ"ש (ברכות נח:) והתפארת זו מ"ת, אך מ"ש דאייר גבורה. הוא שמרמז לתורה שבעל פה שהוא הרב חכמה לתקן הרב כעס, ולזכות לאור תורה שבעל פה צריך להיות גבור הכובש את יצרו, שהוא מדת יוסף שאמר את האלקים אני ירא, והוא ממדת גבורה פחד יצחק, והיינו לתקן להבא להיות גבור הכובש את יצרו, וכן איתא בפע"ח דד' החדשים הם כנגד ד' אותיות הוי"ה ואייר כנגד ה' עלאה בינה שהוא בינה לבא כמש"נ ולבבו יבין ושב, והיינו לתקן העבר לטהרני מקלפותינו וכו' ולתקן שורש קלקול הנחש שהיה להכניס הרגשת הנאת עצמו, וזה הכנה למתן תורה כמ"ש טהרה מביאה לידי קדושה ואיתא בירושלמי (פ"ג דשקלים) וכן במדרש (שיר השירים א' א') מדכ' וטהרו וקדשו, וקדושה היינו ד"ת וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קכא א) אורייתא מחכמתא נפקת מאתר דאיקרי קודש וכו' וחשב בפע"ח המלאך של החודש הזה גבריאל שהוא ממדת הגבורה, והיינו להיות גבור הכובש את יצרו אלהבא, ואיתא בזוהר הקדוש (שם) וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי והיינו דאיקרי לילה וכמ"ש בהג"ה רח"ו:
ליקוטי הלכות
וְעַל-כֵּן בְּיוֹם שֶׁנִּבְנָה בֵּית המִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר (שִׁיר הַשִּׁירִים א), "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, כִּי עִקַּר בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא בִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶֹה בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, שֶׁזֶּה נַעֲשֶֹה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְהַאַהֲבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה שׁוֹמֵעַ הַטּוֹב וְזוֹכֵר אֶת מַעֲלָתוֹ וְנַעֲשִֹין גֵּרִים שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ וְכוּ'" (שִׁיר הַשִּׁירִים א) נְשִׁיקִין זֶה בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא כַּיָּדוּעַ. הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַהֲבָה, בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל-כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, בָּא יִתְרוֹ וְנִתְגַּיֵּר בָּא רָחָב וְנִתְגַּיְּרָה וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם בְּחִינַת נְשִׁיקִין, בְּחִינַת אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ, עַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשִֹין גֵּרִים כַּנַּ"ל: